לה פטיט קולומב נמצאת בעיירת היין פרנצ׳הוק והיא האחות הקטנה של מסעדת La Colombe שבקייפטאון. שתיהן נחשבות לבין הטובות בדרום אפריקה (כשמסעדת האם מדורגת גם ברשימה המורחבת של ה-50Best של סן פלגרינו (במקום ה-114). התפריט של שתי המסעדות דיי דומה, גם המחיר וגם הקונספט. זו מסעדה שרף המחיר הגבוה שלה (1550 ראנד לאדם), מעיד על כך שהיא כלל לא יומיומית, אלא מתאימה יותר לאירוע מיוחד. אכן – הגענו למסעדה הזו כדי לחגוג יומולדת 30 להילה. זו מסעדה שמכבדת את כל כללי הטקס של מסעדות היוקרה, יש כאן דגש רב על שירות, נראות, חוויה והגשה – למעשה, לפעמים יותר מידיי.
כפי שאמרתי בפתיחה, הקולינריה של דרום אפריקה מרגישה קצת כאילו היא תקועה קצת בעבר, זה מתבטא באיזשהו סטנדרט שיש כאן למסעדות העילית, להגיש כל מיני מנות בפירוטכניקה של קרח יבש והרבה גימיקים אחרים שהיה אפשר למצוא במסעדות עילית בעולם לפני עשור. זה היה נחמד, אם זה היה נעשה בקצב קצת יותר מהיר, אבל הרגשנו שכל הפירוטכניקה הזו גרמה לכך שהארוחה התארכה הרבה יותר מידיי זמן, לעיתים עם הפסקות של חצי שעה בין מנה למנה. ממש אין לי בעיה עם ארוחות של שלוש שעות, כל עוד הקצב שלהן טוב. האוכל אגב היה טעים מאוד והוא הסיבה העיקרית להמלצה הזו, על אף המחיר. חלק מהמחיר הגבוה של הארוחה הוא החוויה, אבל חלקו גם בחומרי הגלם היוקרתיים שמשמשים בחלק מהמנות, כמו ״סוכריית״ פטריות פורצ׳יני מלאת טעם ; צ׳אוואנמושי (מנה יפני של רפרפת מלוחה) שליו עם לנגוסטין, שלא כל-כך היה דומה לצ׳אוונמושי שאני מאוד אוהב, אבל עדיין היה מאוד טעים.
יש לי הרגשה שזו מסעדה שבה בשעות הצהריים החוויה יותר מיוחדת ונעימה מאשר בערב, אך הבעיה היא שבאיזור הזה של איזורי היין יש הרבה פעילויות ומקומות להיות בהם בשעות היום, אז אין כל-כך ברירה להגיע בערב, אלא אם יש לכם הרבה מאוד זמן באיזור ואז אפשר להשקיע שלוש שעות של ארוחה שם.
במאי 2020 המסעדה עברה ללוקיישן אחר בפרנצ׳הוק, אנחנו היינו בלוקיישן הקודם שהיה בתוך בית מלון.